היוגה נכנסה לחיי בגיל 22. כל חיי הייתי אמנית והתעסקתי ביצירה ואמנות. רקדתי מגיל 8 עד 18, ומהרגע שהתחלתי לתרגל התחברתי לעצמי ולגוף, אני זוכרת כי מאוד אהבתי לזוז עם הנשימות. אך הרגע בו גיליתי את עוצמות היוגה הגיע רק אחרי שנתיים בזמן בו גרתי בניו-יורק.

זאת הייתה תקופה לא פשוטה עבורי, וחוויתי חוויות לא קלות ומטלטלות, הרבה אתגרים והתמודדויות עם החיים לבד בעיר הגדולה.

יום אחד כשחזרתי מהאוניברסיטה, הסתובבתי בשכונה וראיתי שנפתח סטודיו ליוגה ממש ליד הבית שלי. מייד חזרתי לתרגל וזה הרגיש כאילו התחלתי מחדש! מתוך המקום של הלבד והקושי, תרגול היוגה הכניס לחיי כזו רכות ושקט. בתוך כל הכאוס והאינטנסיביות של העיר, היוגה החזירה אותי לאמת שלי, ללב שלי.

כך גיליתי שהיוגה היא למעשה כלי ריפוי מדהים. העומקים אליהם היא לוקחת אותי בכל תרגול מחדש. להביא את עצמי אל המזרון, לנשום, לעצור הכל בצד. להיות ברגע הזה בכאן ועכשיו… לנשום עמוק ופשוט להיות.

ככל שיותר תרגלתי, יותר נשמתי ושחררתי, ויכולתי להתמודד עם האתגרים של החיים בצורה חיובית יותר. התחזקתי מכל המכשולים והאתגרים דרך התבוננות ונשימה. וכך הנשמה שלי התחזקה גם היא, בתוך גופי.

היוגה היא חלק מהותי בחיי וזה ממש מרגש אותי לכתוב על זה ולהבין באמת את חשיבות היוגה עבורי. כאשר מגלים את עוצמות היוגה, ניתן להבין שזה לא רק תרגול פיזי. יוגה הינה דרך חיים. בחירה יומיומית, תרגול אינסופי של להיות בכאן ועכשיו. להרגיש את הגוף ואת מה שהוא מאותת לנו. להבין שהגוף הוא משכן הנשמה שלנו. המקדש שלנו.

כשאני נושמת עמוק, מרגישה את פעימות הלב, מתחברת אל היקום, אל האלוהים, אל האינסוף. רגעי השקט והשהייה באותה התנוחה, בחוסר התנועה, בדממה, אלה הרגעים הכי חזקים. כשאנחנו משחררים התנגדות, נכנעים לרגע, לתנוחה, ומתמסרים לתהליך – שם הקסם קורה. אנחנו מתרחבים – תודעתית ופיזית.