“אז למה את פה?” היא שאלה אותי
מיוגית ליוגית, הרגשתי שזה לא מוסרי לספר חצאי אמיתות.
״לפני שנה וקצת חוויתי הארה."
באותה נשימה הרגשתי איזה יומרני זה להגיד את זה, הרמתי את המבט והסתכלתי בעיניה, היא לא חשבה שזה יומרני.
היא רק הקשיבה.
״הייתי במקום לא טוב, לא הגשמתי את עצמי, עבדתי בעבודה בה לא הבאתי את עצמי לידי ביטוי,
וגם בזוגיות אף פעם לא היה לי קל למצוא את הנכון עבורי. תמיד מצבי הרוח שלי נסקו מאושר עילאי להתרסקות טוטאלית.
ויום אחד התעוררתי בבוקר והבנתי שאני לא מאושרת, ואז התעוררתי״
עברתי דרך…
ואני מרגישה צורך להעביר את זה הלאה.
היא שתקה, אז ראיתי בזה אות להמשיך הלאה.
גם בקריירה, וגם בזוגיות – אף פעם לא היה לי קל.
באתי מהייטק, ועבדתי מאוד קשה כדי להתקבל למשרה שלי, כל כך קשה שפחדתי לאבד אותה, ולכן לא הבאתי את עצמי לידי ביטוי, פחדתי שלא יאהבו את הדעות שלי.
אז שתקתי, יישרתי קו עם הממונים עליי או עם 'הוותיקים' רק שלא יחשבו שאני טועה.
״הפחד משתק״ היא אומרת.
״אנחנו לא מונעים מפחד״ אני מחייכת אליה, מזכירה לה את תחילת השיחה שלנו, ״ואני מזכירה לעצמי את זה מידי יום ביומו״ ובכל זאת אני מפחדת, עוד מכשול קטן.
משהו שאף פעם לא כתבתי עליו לפני, גם לא בבלוג האינסטגרמי שלי שבו הבטחתי להיות הכי שקופה.
“גם בזוגית לא היה לי פשוט, אף פעם לא הייתי מהבנות האלו שתמיד היה להן חבר” אני אומרת, ומעבירה את אצבעי על הטבעת החדשה שלי. תמיד אנשים הופתעו לשמוע איך “בחורה כמוני” אין לה חבר (אגב אנשים- אין שאלה יותר מעצבנת מזה!)
יצאתי עם גברים כמובן, אבל נתתי להם להשפיע עליי, מצב הרוח שלי היה משתנה מאושר והתרגשות מהבחור החדש שאני יוצאת איתו, להתרסקות מטורפת, כשזה נגמר, שוב, מהר מידי.
מניסיוני כשאני מתרגלת יוגה ומיינדפולנס יש התייצבות של מצב הרוח והמצב הנפשי, ומן אמונה רווחת שכזאת, שהכל בסדר, והכל קורה בדיוק כפי שהוא צריך לקרות. שיש עמוד שדרה את לא עלה נידף ברוח למצבי הרוח של החבר שלך או לקריזות של הבוס…
ככל שתרגלתי יותר יוגה הרגשתי איך הדברים פחות מרעידים את עולמי, וכתוצאה מכך ההתנהגות שלי השתנתה.
אבל זה לא הכל.
היוגה והריצה המדיטטיבית היו עבורי מסע לגילוי עצמי. במשך חצי שנה עשיתי קאט לדייטים ויצאתי שוב ושוב לדייטים עם עצמי. החלפתי מסיבות בערבים ביוגה בבקרים, החלפתי דייטים כושלים לשעות מוקצבות שהקדשתי בשבוע לכתיבה.
בחצי שנה של עבודה עצמית החלפתי עבודה משמימה שהייתה טייטל ללא משמעות ורווקות תל אביבית נצחית, לחיים עם משמעות ועם אהבה.
וברגע שנתתי לעצמי להכיר את עצמי, יכולתי למצוא מקום להכיר אותו. למצוא את הבן אדם המתאים לי בדיוק. ופתאום, זה היה כל כך פשוט.
עברתי דרך, אני אומרת שוב.
ואני מרגישה צורך להעביר את הדרך שלי הלאה, וזה דבר שאני לא יכולה לעשות רק על המזרן. אם אוכל אפילו לעזור למישהי אחת, לעבור את הדרך הזאת, זה עולם ומלואו.
בבלוג הבא-> איך מתחילים את המסע העצמי.
